חלוקת רכוש בין בני זוג, כמעט תמיד מהווה את המחלוקת העיקרית בין בני הזוג, הן בחיי הנישואין ועל אחת כמה וכמה, בעת גירושין. סוגיית חלוקת הרכוש כוללת מגוון רב של סוגיות משפטיות שכדאי להכירם, כדי שתוכלו למצות את זכויותיכם בצורה הטובה ביותר, במסגרת הליך גירושין. במסגרת הליך גירושין, בני הזוג עתידים להכריע בסוגיית המשמורת, מזונות, וכמובן – הגירושין עצמם. אך לא די בכך, שכן גם את הרכוש המשותף שצברו בני הזוג במהלך חייהם המשותפים, יש לחלק ביניהם, במסגרת הליך הגירושין. בני הזוג אשר מקימים תא משפחתי, צוברים בדרך כלל רכוש, כמו: דירת מגורים, רכבים, מוניטין עסקי, קרנות נאמנות או קופות גמל, חסכונות נוספים ומגוון סוגי רכוש שונים. בנוסף, ישנם מקרים שבהם בני הזוג מגיעים למערכת היחסים ולנישואין, כאשר ברשותם רכוש אישי שצברו בעצמם במהלך החיים, שלכאורה אין לו נגיעה לבן או בת הזוג. מבחינה משפטית, ענייני חלוקת רכוש בין בני זוג, מוסדרים בחוק הנקרא "חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). חוק זה קובע את ברירת המחדל עבור חלוקת רכוש בגירושין. ברירה זו נקראת "הסדר איזון משאבים". כלומר, בהתאם לחוק יחסי ממון, בעת גירושין, כלל נכסיהם של בני הזוג, יאוזן ביניהם באופן שווה. המשמעות היא, שנוטלים את הרכוש המשותף של בני הזוג ומחלקים אותו בצורה שווה. שאלה חשובה מאוד היא מהו "כלל הרכוש המשותף", הקובע חוק יחסי ממון? התשובה היא: חוק יחסי ממון מגדיר את המונח "כלל הרכוש" כל סוג של רכוש גשמי או רוחני. דהיינו, "כלל נכסי בני הזוג", יכולים לבוא לידי ביטוי בדירת מגורים (או דירות), רכבים פרטיים, פיצויים, חסכונות, מוניטין עסקי, קרן השתלמות ועוד. הכלל בהתאם לחוק יחסי ממון כי מלוא הרכוש המשותף של בני הזוג יאוזן ביניהם באופן שווה. אך לכלל זה קיים חריג בחוק יחסי ממון. החריג בא לידי ביטוי בסוגי הנכסים שלא יילקחו בחשבון במסגרת הסדר איזון המשאבים – קצבאות זקנה וקצבאות המשולמות כתוצאה מנכות או קצבת אלמנות. חריג נוסף הקבוע בחוק יחסי ממון, באשר לרכוש שלא יילקח בחשבון במסגרת הסדר איזון המשאבים, הוא רכוש אשר קיבל אחד מבני הזוג לפני הנישואין או רכוש שקיבל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה, במהלך חיי הנישואין.